ענף ההיי-טק הישראלי נתפס לעתים קרובות כענף של חומרה, אך הנתונים מציגים תמונה מורכבת יותר. לפי רשות החדשנות, יצוא ההיי-טק ב-2025 עמד על כ-85 מיליארד דולר, כ-58% מכלל יצוא המשק, ושירותי היי-טק כמו תוכנה ועיבוד נתונים מהווים 74% ממנו. יצוא סחורות היי-טק, כלומר חומרה, תרופות וכלי טיס, גדל בעשור האחרון בכמיליארד דולר בלבד.
במקביל, לפי רשות החדשנות, התוצר בענפי החומרה עלה ב-2025 ב-16 מיליארד ש"ח. ענף המחשבים, האלקטרוניקה והציוד האופטי צמח ב-20.7%, וענף כלי הטיס והחלל ב-12.5%. בתקופה שבה מדינות רבות בוחנות מחדש את מקורות הרכיבים שלהן, השאלה מאין מגיע רכיב הפכה לשאלת תכנון ולא רק לשאלת רכש.
מה פורסם על שרשרת האספקה של רחפנים
מסמך של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מיולי 2026 מציין שישראל נשענת על רחפנים ורכיבים סיניים, ושסין מחזיקה בעמדות מפתח בייצור סוללות ליתיום, מנועים ומצלמות. לפי המסמך, גם מוצרים שאינם סיניים משלבים לעיתים קרובות רכיבים סיניים. המחברת מעריכה שאי אפשר, ולעיתים גם לא כלכלי, להפסיק לחלוטין יבוא מסין. היא ממליצה להקפיד במיוחד על רכיבים בעלי יכולות תקשורת, ניווט, הדמיה, שידור ובקרה, ולחזק את הפיקוח על רכיבים סיניים ששולבו במערכות ישראליות. אלה עמדות המחברת ולא החלטת מדיניות.
לפי דיווח של Globes שפורסם ב-Jerusalem Post באפריל 2026, המכרז הקודם של משרד הביטחון לאספקת 5,000 רחפנים כלל רכיב סיני, משדר וידאו של חברה מהונג קונג. לפי אותו דיווח, המפרט של המכרז החדש אינו מחייב שימוש ברכיבים אלקטרוניים מסין. במאי 2026 דווח, בהסתמך על גלי צה"ל, שצה"ל מקים מתקן ייצור עצמאי לרחפני FPV לשימוש צבאי, עם יעד ראשוני של 1,000 יחידות בחודש ורכיבים מקומיים בלבד. אלה תוכניות שדווחו. לא נמצא פרסום שמאשר שהן מומשו, ו-INSS מציין שעדיין קיימים פערים ביכולת הייצור ההמוני.
רישוי ייצוא כמשתנה בזמני אספקה
ב-5 באוגוסט 2026 פרסם משרד המסחר של סין את הודעה 34 לשנת 2026. לפיה, ייצוא לארצות הברית של רחפנים, רכיבי מפתח וטכנולוגיות הרשומים ברשימת הפריטים דו-שימושיים של סין ייבחן בבדיקה מחמירה לגופו של עניין, ולא יזכה להקלות ברישוי. ההודעה נכנסה לתוקף מיד, אינה איסור גורף וחלה על ייצוא לארצות הברית בלבד. לפי חברת APA Engineering, חלק מהרכיבים הרלוונטיים משותפים גם ליישומי רכב ותעשייה, כגון מנועים, בקרים, חיישנים וחבילות סוללות, ורישוי ייצוא הפך למשתנה שמשפיע על לוחות הזמנים.
ארץ מקור אינה בהכרח המקום שבו יוצרה הפרוסה
ארץ המקור של רכיב נקבעת לפי כללי המדינה המייבאת. בארצות הברית המבחן הוא מקום ה"שינוי המהותי" האחרון. בהחלטה של רשות המכס האמריקאית (CBP) בעניין טרנזיסטורים שפרוסתם יוצרה בארצות הברית והורכבו בסין, נקבע שארץ המקור בעת היבוא לארצות הברית היא ארצות הברית. לפי Z2Data, בסין נעשה שימוש גם ב'ארץ הדיפוזיה', כלומר המקום שבו יוצרה הפרוסה, לצורך קביעת מקור של שבבים מיובאים.
המשמעות היא שאותו רכיב עשוי להיות משויך לארצות מקור שונות לפי המסגרת הרגולטורית, ושדה ארץ המקור בעמוד של מפיץ אינו מחליף הצהרה של היצרן על מקום ייצור הפרוסה ומקום ההרכבה. הדוגמאות כאן מבוססות על נוהג אמריקאי וסיני. את כללי המקור החלים על יבוא לישראל יש לבדוק מול רשות המסים.
מה כדאי לבדוק ב-BOM
- שלושה מיקומים, לא אחד: ארץ מקור, מקום ייצור הפרוסה ומקום ההרכבה והבדיקה. לגבי מק"טים רגישים, בקשו מהיצרן הצהרה בכתב.
- רכיבים משותפים לתעשיות שונות: מנועים, בקרים, חיישנים וסוללות משמשים גם ברחפנים, גם ברכב וגם בתעשייה. בדקו אם הם נכללים ברשימות רישוי ייצוא, ובקשו מהספק לאשר בכתב שהרישוי אינו משפיע על המשלוח.
- יכולות תקשורת, ניווט, הדמיה, שידור ובקרה: אלה הקטגוריות ש-INSS ממליץ להקפיד עליהן במערכות רגישות. אם המוצר שלכם כזה, מפו אותן בנפרד משאר ה-BOM.
- ספק חלופי מארץ אחרת: ודאו שקיימת חלופה מוסמכת, והוסיפו ללוח הזמנים את משך ההסמכה שלה.
לסיכום
הצמיחה בענפי החומרה בישראל מתרחשת בתקופה שבה מקור הרכיב מקבל משקל בהחלטות תכנון. הנתונים שפורסמו על המעבר למקורות לא סיניים מבוססים בחלקם על דיווחים ותוכניות, ולכן כדאי להתייחס אליהם ככאלה. ברמת ה-BOM, הפעולה המעשית היא לתעד לכל רכיב רגיש את ארץ המקור, מקום ייצור הפרוסה ומקום ההרכבה, ולא להסתמך על שדה אחד בעמוד המפיץ.